איך לכתוב דיאלוג? – כתיבת סצנה חלק ג'
לכן, חשוב לכתוב דיאלוגים טובים ותיאורי אקשן קצרים.
אז מה דרוש לכתיבת דיאלוגים טובה? התשובה היא: אפיון נטיית דיבור טובה לדמויות ובניית התפתחות בדיאלוג.
אפיון נטיית הדיבור של הדמויות
על מנת לכתוב דיאלוגים טוב, צריך ראשית לדעת להקשיב לבני אדם ולקלוט את הדרך הייחודית שבה הם מבטאים את עצמם. כי דיבור הוא לא רק העברת אינפורמציה אלא אמצעי מבע אישי. אנשים שונים ישתמשו במילים שונות, מליצות או סלנג, חיתוכי דיבור ובליעת מילים לעומת ציטוטים נבחרים ושפה תקינה.
יש כאלה המאמינים שתסריט צריך להיות כתוב לפי כללי העברית. אני מסכים עם כך כל עוד זה נוגע לאקשנים ולתיאורים. בתחום הדיאלוג, השפה צריכה להיות מדוברת וחופשית כפי שהיא. הרי בסופו של דבר השחקנים יגידו את המילים האלה והן צריכות להישמע כאילו הם אומרים אותן בטבעיות ולא כאילו מישהו כתב להם אותן.
ברור שאם שני גיבורים שהם דומים יחסית אחד לשני ברקע שלהם ובמעמדם הסוציואקונומי אז אין צורך שאחד ידבר במליציות והשני ידבר בסלנג. הרי במציאות שניהם היו משתמשים באותה שפה, אבל אם תחשבו על שני אנשים שאתם מכירים מאותו רקע, ותקשיבו לאיך שהם מדברים, אז בוודאי תשימו לב שעדיין נטיית דיבור של אחד שונה מהשני. לכל אחד יש את הדיבור המיוחד שלו וזה מה שאתם צריכים לתת לדמויות שלכם. ואתם גם צריכים להיות עקביים בנטיית הדיבור של דמות לאורך כל התסריט.
עצה: תמיד תסתובבו עם פנקס ועט, או עם סמרטפון זמין, ושאתם שומעים פיסת דיאלוג טובה ממישהו שיושב על ידכם, רשמו לעצמכם את נטיית הדיבור. בכלל, כשאתם מדמיינים דמות, כדאי שתדמיינו מישהו שאתם כבר מכירים. זה יקל עליכם את הכתיבה שלו. זאת הסיבה שכדאי לתסריטאי וליוצר בכלל, להכיר הרבה טיפוסים שונים.
בניית התפתחות בדיאלוג – ומה זה ביט?
מאחר ודיאלוג מציין אינטראקציה בין שני אנשים, במיוחד בתוך סצנה, צריך שיהיה בו שינוי והתפתחות כי אחרת תהיה השיחה משעממת וכתוצאה מכך גם הסצנה.
זה נכון שחלק מהשיחות האמיתיות המתרחשות בין בני אדם הן משעממות, אבל זה לא אומר שהן צריכות להופיע בתסריט או בסרט הסופי.
הסרט צריך לכלול דיאלוגים מרתקים ולכן צריך לבנות אותם באמצעות קצב וביטים.
חוש לקצב של דיאלוג רוכשים על ידי זה שמקשיבים לאיך שאנשים מדברים זה עם זה ולומדים מתי הם נכנסים זה לדבריו של זה ואיך עובר הדיבור מהאחד לשני. יותר קשה ללמד את זה אם כי יש כמה כללים שכדאי להימנע מהם כפי שאני מפרט בהמשך.
ההגדרה של "ביט" כמו שאני מתאר אותה היא שינוי הכיוון ההתנהגותי של דמות אחת, כתוצאה מהסיטואציה או ממעשיה של דמות אחרת.
לדוגמא, אם בסצנה מסוימת הגיבור צריך לשכנע חבר להלוות לו כסף והדיאלוג מתחיל בזה שהוא מבקש הלוואה, ואז החבר מסרב, ואז הגיבור מבקש שוב כי הוא ממש צריך את זה, ואז החבר שוב מסרב, ואז הגיבור שוב מבקש כי הוא ממש ממש צריך את זה ואז החבר….
אז אין שום התפתחות ואין שום תגובה אנושית בין הגיבור לבין החבר.
אם הגיבור מציע לחבר עזרה ומנסה להשביע אותו שהם תמיד יעזרו אחד לשני ואז החבר שואל אותו למה הוא מתנהג ככה פתאום ומה הוא צריך ממנו, ואז הגיבור אומר שהוא חייב הלוואה, ואז החבר מסרב, ואז הגיבור נעלב ומזכיר לחבר איך הוא פעם הציל אותו ונתן לו כסף, ואז החבר מסביר שהפעם ההיא הייתה שונה מהמצב עכשיו מאחר והגיבור נמצא במצב קשה מאד והוא לא יכול לסכן את עצמו בשביל לעזור לו כי הוא בעצם לא מאמין שהגיבור ייצא מזה ולכן בעצם החליט לסיים את חברותם….
אז אפשר לשים לב בדוגמה הזאת שעל כל פעולה של הגיבור או החבר יש תגובה אמיתית ושינוי התנהגותי של הצד השני. לכל שינוי כזה קוראים ביט ועל מנת להבהיר את המושג הזה טוב יותר צירפתי דוגמא לדיאלוג מתוך "כיפה אדומה", תסריט שלי, שבו סימנתי את הביטים כפי שהם מופיעים בדוגמה כאן.
הקפידו על כך שבסצנת דיאלוגים יהיו כמה ביטים.
אם נגמרו לכם הביטים, זאת אינדיקציה טובה לכך שהסצנה צריכה להסתיים.
ממה כדאי להימנע בכתיבת דיאלוגים
- מונולוגים ארוכים – זה מאד מייגע גם במציאות, וגם בקריאת דיאלוג, לשמוע דמות שמדברת ומדברת ומדברת. אם יש לכם יותר משתי שורות דיאלוג תבדקו את עצמכם אם אפשר לקצר או לרווח את מה שהדמות אומרת. אם קיים מונולוג, אז הוא צריך להיות מכוון ולדעת שהוא עומד כטקסט או כצורת מבע בפני עצמו (מה שאומר שהוא צריך להיות מרתק וטוב ולא רק אינפורמטיבי. הדמות צריכה לעבור בו משהו)
- ותרו על ה"מה?" ו"אה?" – אמנם בדיבור במציאות יש הרבה "מה" ו"אה", אבל הקורא שלכם יותר מתוחכם מזה, ומן הסתם יבין לפני הדמות במה מדובר. אם הדמות לא הבינה, מספיק מבט או אפילו שהדמות המדברת תמשיך להסביר. כשיצלמו את זה, אם השחקנים ירגישו צורך להגיד "מה?" הם כבר יגידו את זה כי זה ינבע מסיטואציה.
- חזרה מיותרת – אין טעם שדמות תחזור שוב ושוב על אותה אינפורמציה. גם תמנעו מכך שדמות תחזור על אינפורמציה הידועה לצופה בגלל שהוא ראה את מה קרה בסרט לפני זה.
- איזכור שמות של דמויות – צמצמו את השימוש בשמות הדמויות בדיאלוג. משפטים כמו "אתה מבין מה אני אומר, דוד?" לא באמת צריכים שיופיע שם "דוד" כשברור שמדברים אל דוד.
היי ערן.
תודה רבה על הפוסט אהבתי.
שאלה עקרונית.
האם הסרט האידיאלי הוא סרט שמעביר את הסיפור בצורה ויזואלית בלי שום דיאלוגים?
כלומר האם דיאלוג זה נטו הכרח מסוים של הכותב בגלל חוסר היכולת לספר את הסיפור בלעדיו.
למה אני שואל?
כי מצד אחד כולם אומרים תראה ועל תספר. ולהמעיט כמה שאפשר בדיאלוגים.
מצד שני משהו בתוך תוכי מרגיש לי חסר בסרט ללא דיאלוגים בכלל.
כלומר יש איזה משו/רגש בדיאלוגים מסוימים ולכן יכול להיות שכן יהיה לי איזה דרך ויזואלית להראות משהו מסוים אבל בחרתי בדיאלוג קצר כי זה יותר חזק מבחינתי.
האם זה נכון לדעתך שדיאלוג זה כלי לכל דבר ועניין שיכול לבטא ולקדם את המטרה ולכן יכול להיות מצבים שבהם התסריטאי דווקא יחליט על דיאלוג ולא משו ויזואלי.
תודה רבה שמשון
יש הסכמה בין היוצרים שסרט שמורכב רק מדיאלוגים הוא פחות אמנותי, מאחר ומדובר ביצירה אודיויזואלית, אבל גם בין המחמירים האמנותיים הגדולים ביותר לא תמצא אדם שיגיד שהדיאלוג כלשעצמו הוא לא אמנות כתיבה שדורשת כשרון מיוחד
דיאלוג הוא אחד מכלי התסריטאי והוא חייב לשלוט בו. דיאלוג לא רק מקדם עלילה אלא גם מלמד משהו על דמויות ולפעמים גם אומר משהו על העולם.
מה שכן, דיאלוג לא טוב הוא משעמם ומעביר את האינפורמציה בצורה דלה. דיאלוג, כמו כל מבע אחר, צריך לעורר מחשבה, ולספר את הסיפור בצורה מעניינת