איך לכתוב סינופסיס (תקציר העלילה)? חלק א' – כללים מועילים ומבנה שלוש המערכות

בהמשך לפוסט הקודם, הפעם נתחיל להסביר בהרחבה איך כותבים סינופסיס.

מה זה בכלל סינופסיס? 

סינופסיס הוא תקציר עלילת הסרט בהיקף של 4-6 עמודים המתאר כל המהלך העלילתי של הסרט תוך התמקדות במסע הגיבור לאורכו כשהוא כולל את דמויות המשנה החשובות, מערכות היחסים המרכזיות וכל התפניות העלילתיות של הסרט כולל ההתחלה, האמצע והסוף. 

כתיבת תסריט באורך מלא לעומת כתיבת תקציר עלילתי הן שתי מיומנויות שונות לחלוטין.

ניסיוני לימד אותי שמי שטוב באחת לא בהכרח יהיה טוב באחרת והפוך. עם זאת, אין מנוס מלדעת לכתוב תקציר עלילה בצורה הטובה ביותר מאחר וכפי שאפרט מיד זהו שלב הכרחי לכתיבת תסריט ומכמה טעמים. החדשות הטובות הן שיש יותר כללים מובנים לכתיבת תקציר מלתסריט באורך מלא, ובמקרה הגרוע ביותר, ניתן לבקש או לשכור מישהו שיעשה זאת בשבילך ומאחר ותקציר הוא באורך של מספר עמודים בודד, לא מדובר בהרבה עבודה.

בשונה ממה שאנשים חושבים, סינופסיס (תקציר העלילה), הוא לא תיאור הסיפור בצורה תמציתית על פני פסקה אחת (כפי שמופיע בתיאורי סרטים בויאודי או על דיוידי מאחורה) אלא תקציר מלא של כל המהלך העלילתי של התסריט (או הסרט) ואורכו צריך להיות 4-6 עמודים. פונט 14, רווח רגיל.

למה הכרחי לכתוב סינופסיס?

1. כי תסריט טוב זקוק למבנה טוב – הסינופסיס הוא כמו שלד התסריט. וכפי שכל קבלן יגיד לך: "אם השלד לא טוב, לא יעזור לך שום דבר. ייצא לך בית עקום". ברגע שאתה כותב את הסינופסיס אתה יודע מה רוחב היריעה של הסיפור שלך, האם יש לך מספיק התרחשויות לסרט, מי הגיבורים שלך, ומה הן נקודות המפנה החשובות של העלילה כולל הפתיחה והסיום.

2. כי עם תקציר אפשר לגייס מימון לפיתוח התסריט – כפי שציינתי בפוסט הקודם, אפשר לקבל כסף לפיתוח התסריט על סמך התקציר ולכן חשוב מאד שהוא יהיה כתוב טוב כי הוא נמצא בתחרות גדולה מאד עם הרבה סינופסיסים אחרים בערמה (על הגשה לפיתוח ארחיב בפוסט אחר).

מה צריך לכלול סינופסיס ? (וגם מה הוא לא צריך לכלול)

את הגיבורים – רצוי שהסינופסיס יתחיל בגיבור שלכם. אפשר גם להתחיל בפסקה המתארת עולם או סיטואציה כללית על מנת לאפס את הקוראים שלכם לפני שאתם חושפים את הגיבור, אבל אתם צריכים להבין שמי שמוביל את הסיפור, התסריט ובסופו של דבר גם את הסרט הוא הגיבור. ולכן צריך "להרגיש" את הגיבור, או הגיבורים שלכם גם כשהוא כתוב בתקציר. בתקציר צריך להזכיר את הדמויות החשובות בסרט ואלו שמקדמות את העלילה. אם יש דמות מקסימה אבל שמופיעה לסצנה אחת, אין טעם להזכיר אותה בתקציר. זה לא המקום הנכון.

את מהלכי העלילה – במהלך התסריט יש כמה אירועים שמשנים את כיוון העלילה. למשל, בסיפור אהבה, רגע המפגש של הגיבורים משנה את העלילה (ומתחיל אותה), בזמן ששורה של דייטים מוצלחים ביניהם לא מקדמת את העלילה אלא רק מעבה אותה. כששני הגיבורים נתקלים במכשול ונאלצים להיפרד שוב העלילה נאלצת להשתנות. בדוגמא הזאת, בתקציר צריך להרחיב על הפגישה ועל המכשול, ולהעביר את שורת הדייטים במשפט אחד (על אף שאולי בתסריט, שורת הדייטים תתפוס הרבה יותר עמודים).

בקיצור, סינופסיס הוא סיפור הסרט הכולל תיאור נקודות המפנה של התפתחות העלילה כמסעו של הגיבור.

את הסוף ובמיוחד את ההתחלה – בכל סיפור ישנה נקודה שבה מתרחש אירוע שבגללו קורה כל הסיפור. אילו לא היה מתרחש האירוע, הסיפור לא היה מתקיים. לאירוע הזה קוראים בתסריטאות "האירוע המחולל" והוא צריך להיות מעניין וחזק מספיק על מנת לשגר את הסיפור שלכם אל תוך העולם. משם יש עוד מספר נקודות מפנה שמיד אפרט. חשוב גם לכתוב את הסוף. סינופסיס הוא לא תיאור שיווקי לסרט ומי שאמור לקרוא אותו הוא אתם, מפיקים, הבמאי ומשקיעים נוספים. ובקיצור, אנשים שגם יקראו את התסריט המלא, וכמו שהסוף מופיע בתסריט המלא, כך הוא גם צריך להופיע בסינופסיס.

סגנון קולנועי של העולם – אמנם סינופסיס הוא תמצית הסיפור ולא מפרטים בו הכל אבל גם בעמודים הבודדים האלה צריך להעביר את הקסם של התסריט שלכם, את הייחוד שלו, ובשביל זה אתם חייבים גם לתת דוגמא או שתיים תוך כדי תיאור העלילה של סצנה או שתיים, המקוריות ביותר שאתם יכולים להמציא, בשביל להעביר לקוראים וללקטורים שיקראו את הסינופסיס את הפוטנציאל של התסריט שלכם.

בפוסט הבא תמצאו סינופסיס לדוגמא:

מתחתנת – קומדיה רומנטית שכתבתי וביימתי

מבנה הסינופסיס הקלאסי – שלוש המערכות של סיד פילדס

בימינו יש כבר ביקורת רבה עד כמה עדכני מבנה שלוש המערכות לכתיבה קולנועית מאחר וביסודן, המערכות התייחסו לכתיבת תאטרון (שם הייתה חשיבות לקיום מערכות על מנת לאפשר לשנות את התפאורה מפעם לפעם), אבל למרות זאת מבנה שלוש המערכות הוא עדיין הקלאסי והסטנדרטי ביותר בכל הקשור למבנה העלילה וגם המודלים החלופיים לו מתייחסים אליו, אז לכן אתחיל בהסבר עליו.

על פי המודל של סיד פילדס, מבנה התסריט מורכב משלוש מערכות בצורה הזאת:

מערכה ראשונה (שמכילה רבע מהסרט) וכוללת, לפי הסדר-

אקספוזיציה של הסיפור: המציגה את הגיבור ואת הנסיבות בהן הוא פועל ויש האומרים גם את המצוקה שלו.

אירוע מחולל: שמרגע שהוא קורה הסיפור בעצם מתחיל לקרות והוא כולל בתוכו גם את הפרמיס של הסרט (פרמיס=על מה הסיפור שלנו בעצם)

מעבר למערכה שניה – פילדס עצמו לא בהכרח פירט מה הנקודה הזו אבל אחרים פירשו (בחוכמה לטעמי) שזאת הנקודה שהגיבור מחליט לעשות משהו בנוגע לאירוע המחולל ולכן מעביר אותנו למערכה השניה

מערכה שניה (שמכילה חצי מהסרט) –

מכשולים – הגיבור נתקל ומתגבר על מכשולים

נקודת שיא ראשונה – הגיבור כמעט משיג את מטרתו ואז הכל משתבש (בדרך כלל מאחר והנבל הערים עליו)

נקודת האמצע – אמצע הסרט שבו הגיבור הכי רחוק ממטרתו שאפשר וצריך למצוא חלופה חדשה

מערכה שלישית (רבע מהסרט)-

נקודת השיא – שבה הגיבור מתמודד עם הקונפליקט המרכזי שלו ומצליח (או לא, תלוי בסרט)

התרה – הרגע שאחרי הפתרון והחזרה לשגרה כשרואים מה השתנה אצל הגיבור

לפי ההגיון המתמטי של פילדס, גם הסינופסיס צריך להיות בנוי שהמערכה הראשונה כתובה על רבע (עמוד), השניה על חצי (שני עמודים) והשלישית שוב על רבע (עמוד אחד).